|
|
|
|
הילדים כמורים
|
מדוע בנינו אינו קשוב אלינו?מדוע אינו מקשיב למה שאנו
אומרים?ומדוע פתאום אין בינינו שיתוף פעולה?
והנה הוא כבר בוכה,ואנחנו כועסים,ומרגישים נורא
ואיום...
בואו נעצור לרגע,וננסה להבין למה זה קרה,אנו אף פעם לא
זוכים לתגובות כל כך דרמטיות מחברינו המבוגרים,אולי כי
הם למדו כבר להיות מנומסים יותר,ולא להתפרץ ככה,ואולי
אנחנו יכולים להשתמש בפרץ הזה כסימן שאומר לנו- עצרו
והתבוננו.
ד"ר ברני ס.סיגל(מנתח ומורה באוניברסיטת ייל )כותב
בספרו "חיים אהבה ובריאות":
הילד ב "בגדי המלך החדשים" דיווח שהמלך היה עירום ואבי
הילד תמך בבנו.יכול היה לחבוט בראש בנו ולומר ,"אתה
מביך אותי ,שוב לא אקח אותך איתי למצעד".אבל הוא אמר
"הקשיבו לדברי הילד התם".והאנשים לחששו "המלך לא לובש
שום בגד". ראיתי התנהגות מסוג זה במשרדי.אני אוהב
שילדים נכנסים ואומרים ,"אין לך שיערות על הראש"
וההורים אומרים "ששש... אל תגידו..." הדבר הזה הרי
ברור כל כך.הוא גלוי לעין למי שעיניו בראשו,ובכל זאת
המבוגרים מנסים להתעלם ממנו .לא נוח להם.יכולתם לאהוב
ולתקשר נחסמת,אבל יכולתו של הילד- לא." ."( ד"ר ווין
וו' דייר 2005) "כוח הכוונה" בהוצאת "אופוס הוצאה
לאור"
אולי מיהרנו,ולא היינו רגישים מספיק?אולי התזמון לא
היה נכון?ואולי פנינו אל ילדנו מתוך עולם המושגים
שלנו,שכלל לא נוגע לילד קטן,וראינו שם את הצורך שלנו
בלבד?
יכולות להיות לכך המון סיבות וכולן ממש בסדר,אך אם
ברצוננו ללמוד מזה משהו על עצמנו ובכל מקרה כזה לקרב
את עצמנו צעד נוסף בדרך להארה, אז אפשר ורצוי לראות את
תגובת ילדנו כסימן בשבילנו לעצור,להתבונן,ולראות,איפה
ראינו את הדברים בדרך שלנו בלבד?האם החלטנו שדבר מה
צריך להיות כך ולא אחרת?או שאולי לרגע חשבנו שאנו
יודעים ומבינים יותר טוב כי אנו "גדולים" ? האם היינו
בקבלה לעצמנו בתוך הרצון לעזור לבנינו?
ילד הוא המראה השקופה ביותר ללמוד את עצמנו.אומרים
שהמבחן האמיתי הוא מבחן התוצאה ואם בכל פעם שאנו
מבקשים משהו מילדנו הוא מגיב בדרך של כעם וחוסר רצון
לשתף פעולה,אז קיבלנו יופי של תוצאה שנותנת לנו יופי
של הזדמנות לעבור ביחד תהליך צמיחה.
ילדים לומדים מהורים והורים לומדים מילדים-זה תמיד דו
כיווני.
כל מצב,ואפילו הקשה ביותר הוא קרש קפיצה לתהליך צמיחה
משותף שרק יחזק את הקשר בניכם ויביא המון אהבה,כל מה
שצריך זה רצון לשנות ורצון לעבור את זה יחד.אז איך
עושים את זה?
קודם כל שימו לב לדברים שאתם אומרים שמביאים למצבים
האלו,ולזמנים בהם זה נאמר,האם יש משפט שחוזר על עצמו
בדיוק בזמן מסוים שיכול להיות מאיים בעבור הילד?למשל-
"סדר את החדר" בדיוק שהילד חזר מבית הספר והוא טרוד
ועייף. לפעמים בחירה במילים שונות ושינוי של התזמון בו
משהו קורה יכולים לשנות את כל היום שלכם,ומשם את כל
החיים שלכם.
הרשו לעצמכם להיות גורמים של כל מה שקורה בחייכם,ולא
תוצאה,במקום לתת להרגל לשלוט בכם,בחרו בעצמכם,עצרו
והתבוננו. וביחרו מחדש.
הכוונה ב "התבוננות" היא להפסיק להסתכל החוצה על
אחרים,ולהתבונן פנימה לתוך עצמכם,אל המקום שממנו הכל
יוצא,המקור.
אל תפחדו להושיט את ידכם למפתח הקטן הזה בדמותו של ילד
,שבתגובתו המיידית בעצם אומר לכם,"הקשיבו לי,כבדו
אותי,אהבו אותי" ותידהמו לראות כמה מהר הוא מתרגל
לחוקי המשחק החדשים,
וכמה מהר אתם הופכים שמחים יותר ,שקטים יותר ואוהבים
את עצמכם הרבה יותר.
זכרו שבגילו הצעיר הוא לומד את חוקי המשחק של החיים
בעיקר מכם,הוא כמו פלסטלינה בידכם ונתון לעיצובכם.ראו
בו מורה שלכם לאהבה ,שלום ונתינה.
אתן דוגמא נוספת שיכולה להמחיש את הרעיון,בטח קרה לכם
כבר שמיהרתם לצאת עם ילדכם מהבית,
הוא במקרה היה באמצע משחק מחשב כמו בכל יום אחר,רק
שהיום ,נכנסתם לחדר והזכרתם לו שעכשיו הולכים
לרופא.באופן מפתיע מאוד הוא יבקש עוד קצת זמן
מחשב,ואתם לחוצים להגיע בזמן ,ממהרים ודוחקים בו
הסיפור הזה לרוב נגמר בבכי של הילד ובתסכול ורגשות אשם
שלכם,וגם לא בטוח שתגיעו לרופא בזמן.לאחר שהמקרה הזה
קרה כבר ,והנה יש עוד פעם את אותו הסיפור,אפשר לעצור
ולהתבונן-אם מישהו היה נופל עלי פתאום ומזרז אותי
לעזוב את מעשי כי צריך ללכת עכשיו!!,האם הייתי פשוט קם
בשמחה?עלינו לזכור שילד הוא פשוט איש קטן,והוא שותף
שווה לחיים שלנו,מגיע לו לדעת את תכנית היום מבעוד
מועד,ואולי עוד כמה תזכורות לאורך היום,גם יקל עליו
מאוד לו תינתן לו התראה מראש לגבי מה שהולך
לקרות,למשל-" בעוד 10 דקות תניח למחשב ותתארגן ליציאה
כי הולכים לרופא"-תמיד חשוב לחזור על הסיבה למה,אם אין
סיבה בדרך כלל אין שיתוף פעולה.ואם זהו ילד שמושגי זמן
לא מדברים אליו אז כדאי לתחום את זה,למשל-"תשחק עוד
שני שלבים ואז תניח למחשב כי הולכים לרופא"
אם יש חשש שהילד ירצה עוד אפשר להקציב מלכתחילה פחות
זמן בבקשה,או רק שלב אחד במשחק וכך להיענות לבקשה שלו
לעבור שני שלבים וגם לא להיות בלחץ של זמן.
הדרך הזו הרבה יותר מובנית ,ברורה,מכבדת את הילד ואת
ההורה ונותנת המון שקט ומרחב פעולה אישי,והכי טוב-היא
עושה ילדים מרוצים ושמחים להורים מרוצים ושמחים!
עלינו תמיד לשים לב לאמירות שלנו לגבי הילד כגון-"אתה
קשה" , "עקשן" , "בעייתי" ועוד כל מיני מילים יפות
כאלה באופן כללי ובמיוחד לפני שבחנו את עצמנו ואת הדרך
שבה אנו נוהגים איתו כמו שכבר נאמר פה, הילד "הקטן"
הזה,יכול להיות מורה גדול בשבילינו ,אם רק נקשיב
ונתבונן.
ומעבר לכך אם תקפידו להזכיר לו שהוא "קשה" ו"עקשן" הוא
גם יהפוך לכזה בלי שתשימו לב.
זכרו שכל דבר שאנו נותנים לו תשומת לב גדל. אם נאדיר
את היופי והטוב ,נקבל עוד יופי וטוב,אם נאדיר את הקשה
והעקשן נקבל עוד קושי ועקשנות.
מה שתתנו זה מה שתקבלו תמיד!
אם יש לכם ילד שאינו מסתדר במערכת הבית ספרית ,נסו
לראות אם הוא משקף לכם משהו על מצבכם האישי ,האם אתם
גם נמצאים בעל כורכם במקום העבודה שלכם ,או אולי
במסגרת משמעותית אחרת בחייכם,נסו לראות, אולי הוא משקף
לכם את הקושי שלכם,ואולי אם תוכלו לראות את הקושי
ולטפל בו,תוכלו להבין את ילדיכם יותר טוב,ואת עצמכם
יותר טוב.
ד"ר ווין וו' דייר בספרו "כוח הכוונה" אומר:
"בני המשפחה שלכם,הם רק רעיונות בראשכם.כל כוח שיש להם
עליכם ניתן להם מידכם.מה שנראה לכם פגום או חסר ביחסים
מצביע על כך שמשהו לא בסדר אתכם,מפני שבמובן הרחב כל
דבר שאתם רואים בכל אדם אחר הוא השתקפות של היבט מסוים
בכם-אחרת זה לא היה מטריד אתכם,מפני שלא הייתם מבחינים
בכך כלל."( ד"ר ווין וו' דייר 2005) "כוח הכוונה"
בהוצאת "אופוס הוצאה לאור" |
|
|
|
