ואז חשבתי על רעיון מצוין: הזזתי את כל הספות מהסלון עד שהשטיח היה פנוי כולו, פרשתי עליו את כל הסדינים שיש לי בארון, כדי שיהיה לאריה נעים, ובהחלט היתה זו מיטה מספיק גדולה בשבילו.

בלילה כשהלכנו לישון, פחדתי שמרוב שיהיה לו ממש נעים אז אולי הוא יהיה שמח וישאג חזק יותר.

אז אמרתי לו: "אריה, תזכור שאנחנו בעיר רעננה ולא בג'ונגל, ושפה אי אפשר לשאוג כי כולם יפחדו."

האריה השיב: "ראר, אני אשתדל"

ראיתי איך הוא מתכרבל על הסדינים שעל השטיח ושמחתי לראות שנעים לו, והלכתי גם אני לישון.

כשקמתי בבוקר הלכתי לסלון להעיר את האריה וראיתי שהוא באמת מאוד שקט, אבל הוא מסתובב בכל הבית; עולה ויורד במדרגות, מסתובב וקופץ במטבח ובסלון, וגם ראיתי שיש לו מבט מאושר בעיניים.

"מה קרה אריה?" שאלתי אותו. "למה אתה משתולל כל כך?"

"ראר, אני לא רוצה לשאוג מרוב שמחה, כדי לא להבהיל את כולם, אז ראר, אני משתולל"

פתאום הבנתי שזה מאוד לא יפה להגיד לאריה לא לשאוג כי הוא בסך הכל שמח, הוא לא רוצה להפחיד אף אחד, אבל לא ידעתי מה לעשות. איך אצליח לא לפחד?

כל היום הסתכלתי עליו וראיתי שהוא נהיה קצת עצוב.

בערב שאלתי אותו: "אריה למה אתה עצוב?"

"ראר, כי אני לא יכול לשאוג ולהיות שמח, אז אני עצוב"

"הלוואי שאוכל לעזור לך", אמרתי לו ושוב הלכנו לישון.

במיטה חשבתי איך אוכל לעזור לאריה? ואז קפץ בליבי רעיון: קמתי מוקדם מוקדם בבוקר, עוד לפני שהציפורים צייצו, ואפילו עוד לפני שהשמש זרחה. באתי בחושך לאריה ולחשתי לו: "פסססס, אריה.. אל תיבהל זו אני מיכל"

"ראר, אמר האריה מתוך שינה"

"פססססס, אריה קום, הולכים לים לשאוג ביחד, לפני שיגיעו כל שאר האנשים לים"

האריה התעורר ושאל: "מה? לשאוג?"

"כן" אמרתי, "הולכים לשאוג ביחד בים".

"אבל איך? כולם ייבהלו ממני".

"נכון צריך ללכת עכשיו לפני שכולם יבואו לים"

"ראר!" , קפץ האריה בשמחה – "בואי תרכבי עליי, הולכים לים!"

רכבתי על גבו של האריה כל הדרך והגענו לים כל כך מהר, עוד לפני שהספקתי לספור עד 20. ירדתי ממנו ובדקתי שאין אף אחד על החוף.

"באמת עוד איש לא הגיע", אמרתי לאריה, "אבל"...

"ראר, אבל מה" שאל אותי האריה?

"אבל אני קצת מפחדת", אמרתי בביישנות.

"ראר, יש לי רעיון", אמר האריה, "אולי את תישארי פה ואני אלך רחוק רחוק ואשאג, ולאט לאט אתקרב אליך"

"זה נשמע לי כמו רעיון מצוין", חשבתי

האריה רץ הרחק ממני על החוף, עד שאמרתי לו שזה מספיק רחוק ושאני לא מפחדת

הוא שאל האם אני מוכנה

אז סתמתי את האוזניים ואמרתי שכן

"אז הנה זה בא", השיב האריה

"ראאאאאאר"

ממש נבהלתי בהתחלה וחשבתי לעצמי שבכלל לא הייתי צריכה לתת לאריה לישון אצלי, הוא סתם מפחיד. ופתאום ראיתי מרחוק שהוא כל כך שמח ונזכרתי שהוא בכלל לא מפחיד הוא בסך הכל אריה. אז אמרתי לו שהוא יכול להתקרב עוד קצת.

האריה שמח עוד יותר והתקרב, ושוב שאג: "ראאאאאאר"

הפעם גם ראיתי איזו שמחה יש לו בעיניים וכל כך שמחתי בשבילו.

לאט לאט הוא התקרב עוד יותר ועוד יותר אליי וכבר לא פחדתי מהשאגות שלו.

האריה שאל אותי אם גם אני יודעת לשאוג

"לשאוג?" שאלתי, "מה פתאום אני בנאדם, ובני אדם לא שואגים! אתה לא יודע? איזה מן אריה מבולבל אתה?"

"ראר", חשב רגע האריה ואמר: "דווקא שמתי לב שבני אדם לפעמים כן רוצים לשאוג, אבל ראר, הם לא יודעים איך"

"מה פתאום?! איזה שטויות!", אמרתי לאריה

אבל אז נזכרתי שבדיוק אתמול קיבלתי מכה ורציתי לשאוג אבל לא ידעתי איך..

וגם לפני זה הלכה לי לאיבוד השמלה שאני הכי אוהבת ורציתי לשאוג אבל לא הצלחתי..

וגם נזכרתי שילד אחד בבית הספר פעם הרגיז אותי ורציתי לשאוג עליו, אבל בכלל לא יצא לי קול..

אז שאלתי את האריה בשקט: "אולי תלמד אותי לשאוג?"

"בשמחה!", השיב האריה, "מבטיחה לא להיבהל?"

"כן אני מבטיחה", אמרתי לו

האריה לקח נשימה עמוקה ופתאום השמיע: "ראאאאאאאר" חזק חזק.

"עכשיו תורי", אמרתי לאריה.

לקחתי גם אני אוויר והשמעתי: "ראר", קצת חלש וקטן

"נסי שוב!", אמר לי האריה

אז לקחתי עוד שאיפה, ואמרתי לעצמי: "הפעם אני אצליח"

ושאגתי: "ראאאאאאאר", שאפילו הרעיד את הרעמה של האריה

וככה המשכנו לשאוג ולשאוג ולשאוג, עד שהשמש עלתה בשמים וראיתי איך גם אני מתמלאת שמחה וצחוק.

רוצים לנסות גם אתם לשאוג איתנו?

טיפול פסיכולוגי, טיפול בילדים, טיפול בקשיי קשב וריכוז, ילדי אינדיגו, טיפול משפחתי, הפעלות לילדים, הפעלות ימי הולדת, חוגים לילדים

* אתר זה צויר ביד ע"י מיכל סלע מור
אתרים מהלב - עיצוב אתרים , בניית אתרים